החלטה בתיק בש"פ 7189/05

א.         ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.7.05 בב"ש 91999/05 (השופטת אהד), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ב.         (1) כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום במרמה ובמצב המונע מתן הסכמה חופשית, עבירה על סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); מעשה מגונה במרמה ובמצב המונע מתן הסכמה חופשית, עבירה על סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) וסעיף 345(א)(4) לחוק; קבלת דבר במרמה, עבירה על סעיף 415 רישא לחוק וכן עיסוק כפסיכולוג ללא רישיון, עבירה על סעיף 53 ביחד עם סעיף 2 לחוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977.

            (2) על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, העורר, פסיכולוג קליני בהכשרתו שרישיונו נשלל, טיפל על אף שלילת רישיונו (ראו להלן), בבעלה של המתלוננת ולאחר מכן במתלוננת עצמה. במרפאה שבביתו, נתן למתלוננת לאורך תקופה של קרוב לשלוש שנים (מ-2002 עד 2005) טיפול הנחזה להיות נפשי, שמטרתו היתה שיפור חיי הזוגיות של המתלוננת עם בעלה. במהלך הטיפול במתלוננת, ותוך ניצול האמון והתלות של המתלוננת כלפיו, ובטענה בפניה שהדבר נחוץ לשם שיפור זוגיותה ולפיתוח נשיותה, ביצע העורר במתלוננת מעשים מגונים מסוגים שונים לשם גירוי וסיפוק מיני. עוד נטען, כי באחד המקרים, גרם העורר למתלוננת לבצע בו מין אוראלי, והיא עשתה כן בסברה כי יהיה בכך כדי לשפר את נשיותה, וכי מעשיו נחוצים ודרושים לשיפור הזוגיות שלה עם בעלה. באישום השני נטען, כי העורר ששמו נמחק מפנקס הפסיכולוגים, המשיך לטפל באנשים בשכר במרמה, לאחר שלילת רישיונו וכל זאת מבלי ליידע את המטופלים כי רישיונו נשלל.

            (3) בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

            (4) בית-המשפט המחוזי החליט ביום 7.7.05 לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית-המשפט כי קיימות לכאורה נגד העורר, וזאת לאחר שסקר בפרטות את הראיות, על פי הודעות המתלוננת ומסמכים שנלוו אליהן, הודעות חברותיה, הודעות גורמי ייעוץ לרבות בתחום הדתי, הודעות בעלה של המתלוננת ואשת העורר, וכן עורכת דין שליוותה את גירושיהם של בני הזוג, וכן הודעות העורר שהכחיש מכל וכל את הנטען באשר למעשי עבירה. לשיטת בית המשפט קמא, חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה מסוכן לציבור, ולפיכך קמה עילת מעצר על פי דין. בית-המשפט הדגיש, כי מעצרו של העורר נושא אופי מניעתי ואיננו אמצעי הרתעתי. חיזוק למסוכנות מצא בית-המשפט המחוזי בהרשעתו הקודמת של העורר בביצוע מעשים זהים - כדברי בית המשפט - במטופלות, הרשעה שבעקבותיה נשלל רישיונו והוא נדון וריצה ארבע שנות מאסר בפועל. אשר לחלופת מעצר, נקבע כי נוכח פסיקתו של בית-משפט זה, לא בכל מקרה יש לבחון חלופה, וזו נשללה במקרה דנן.

            (5) מכאן הערר.  לטענת בא-כוח העורר, שגה בית-המשפט המחוזי בבססו את הקביעה בדבר המסוכנות לציבור על הלכות הנוגעות למגע מיני במרמה במסגרת טיפולית, שכן  לטענתו ידעה המתלוננת היטב כי אין מדובר בפסיכולוג ואין מדובר במסגרת טיפולית אלא בייעוץ, וכן  ידעה היטב על עברו הפלילי של העורר ועל הרשעתו בעבירות מין ושלילת רישיונו, ואף קראה את ספרו שנכתב לאחר הרשעתו הקודמת. אשר לעבר הפלילי, טוען בא-כוח העורר, כי אין המדובר בעבירות זהות, שכן בתיק הקודם הורשע העורר בגין ניצול מסגרת טיפולית בשעה שמטופלותיו סומכות עליו, ואילו עתה משידעה המתלוננת - כנטען - כי אינו פסיכולוג, לא היתה בחינת מטופלת. בא-כוח העורר סקר בהודעת הערר בהרחבה את הראיות בתיק, לרבות הודעותיה ותלונותיה של המתלוננת, ולטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי שעה שייחס להן משקל לכאורה נגד העורר, בשעה שהשוואה ביניהן מצביעה על סתירות בין תצהיר שהכינה ערב תלונתה במשטרה לבין הודעותיה במשטרה. ועוד, לטענת העורר, שגה בית-המשפט המחוזי משלא דן בשאלה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר. לשיטתו, בחינה מדוקדקת של נסיבות המקרה לגופן וכן של המידתיות שבהצעת חלופה, מוליכה למסקנה, כי די בחלופה של מעצר בית והתחייבות שלא לעסוק בטיפול או בייעוץ כדי להפיג את המסוכנות.

            (6) (א) בדיון טען עו"ד פלדמן בשם העורר, כי בתחום הראייתי, אף שלעורר עבר פלילי בקשר לטיפול בנשים, ועל פני הדברים ישנן ראיות לכאורה, יש תמיהות לא מעטות בגירסת המתלוננת. משידעה על עברו של העורר ואף קראה את ספרו, אם אכן הפנה אליה הצעות כמו מין אוראלי, היה עליה לדעת שחזר לסורו ושהכחשותיו באשר לפרשיות העבר, המצויות בספרו, אין להן על מה שיסמוכו. מדוע אם כן שיתפה עמו פעולה תקופה ממושכת יחסית - ואולי המדובר בעלילה שמקורה בכעסים נגד העורר, אותו היא מאשימה בכשלון נישואיה, ולכן היא מספרת סיפור הדומה לאירועים שבהם הורשע? כנטען, אם יש ראיות לכאורה, עומדות איפוא כנגדן תמיהות.

              (ב) באשר לחלופה, נטען כי אין העניין דנא בגדר המקרים שבהם אין אפשרות להידרש לחלופת מעצר, וזו יכולה להימצא לאו דווקא בביתו של העורר אלא במקום אחר, בפיקוח אחראי, כגון של אחיו, אדם נורמטיבי, ולאחר קבלת תסקיר מעצר. לשיטת בא כוחו של העורר, עשוי הפיקוח להפיג חשש להפלתן בפח של מטופלות נוספות, מה גם שאין מדובר במי ש"מתנפל" על מטופלות, אלא עבירותיו בעבר באו מתוך יצירת יחסי אמון שהיא תהליך ממושך, ולכן לא יישנו במסגרת של פיקוח, מה גם שמדובר בעבירות הנעשות בגלוי. עוד ציין בא כוח העורר, כי בתיקו הקודם שוחרר שולחו למעצר בית על-ידי הנשיא ברק ולא הפר את תנאיו.

              (ג) בא כוח המדינה חלק בשני המישורים: בתחום הראייתי, לשיטת המדינה הבינה המתלוננת, ולא היתה יחידה בכך בין מטופלי העורר, כי המדובר בפסיכולוג, וכך גם פירסם עצמו חרף שלילת רישיונו. הדבר עולה מהודעות שונות בחומר הראיות, לרבות ממי ששמעו מן המתלוננת על ה"פסיכולוג" שלה. עוד הצביע בא כוח המדינה על השפעתו המאגית של העורר על בעלה לשעבר של המתלוננת, שגרמה לו התנהגות חריגה כלפי המתלוננת, ולא אפרט. באשר לחלופה, נטען כי לעורר כריזמה מסוכנת, כוחו במלותיו ואינו מסוגל להשתלט על דחפיו המיניים, וללא טיפול לא יעזור פיקוח כלשהו; הוא המשיך לאורך השנים לטפל באנשים ואף צילם אותם בעת הטיפול, גם אם לא הרגישו הטרדה מינית, ויש חשש כי יחזור לסורו. לשיטת המדינה, מעצר בית עלול להביא למעשים נוספים במטופלות. לשאלתי השיב בא כוח המדינה כי אין התנגדות עקרונית לתסקיר, אך העמדה היא שאין חלופה ולכן חבל להעמיס על שירות המבחן הכורע תחת העומס. בניגוד לעבר, אין העורר נהנה מחזקת חפות "רגילה", שכן מעשיו הקודמים מוכחים וחלוטים.

ג.       (1) עיינתי בראיות אחת לאחת, ושוכנעתי, כבית המשפט קמא, כי ישנן ראיות לכאורה. כאמור, דומה שגם בא כוחו המלומד של העורר אינו כופר בכך ממש, אלא שסבור הוא כי ישנן תמיהות המצדיקות הטלת ספק. לדידי, עדותה של המתלוננת, ומארג שאר העדויות, לרבות אלה של בעלה לשעבר של המתלוננת, מצביעים על כך שנתקיים התנאי של ראיות לכאורה. התמיהות שהעלה עו"ד פלדמן, הקשורות למשל בתצהיר שכתבה המתלוננת בטרם הגשת התלונה, אינן כאלה המאיינות את הראיות לכאורה, וכמובן תיחקר המתלוננת עליהן ככל שיכפור העורר בתיק וינהל את הגנתו. מבחינה זו נתקיים מבחן הראיות לכאורה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 113, מפי הנשיא ברק), ועניינו "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (עמ' 149-148), ולהלן "... אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (עמ' 149). דומה שאלה נתקיימו.

          (2) אוסיף, כי עיינתי גם בפסק דינו של בית משפט זה בהרשעתו הקודמת של העורר (ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 2), וחוששני שקשה להבחין מהותית בין העבירות דאז ובין המיוחס לו בשנות השמונים ובראשית שנות התשעים לבין נשוא תיק זה. אף בכך דעתי ביסודה כדעתו של בית המשפט קמא, וחוששני שעל פי הראיות לכאורה חזר העורר לסורו.

          (3) קיימת איפוא עילת מעצר של מסוכנות לבטחונו של אדם (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996). השאלה היא האם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק זה). אוכל להבין מדוע התיחס לכך בית המשפט המחוזי בשלילה, נוכח עברו של העורר ושיבתו הלכאורית לסורו. ואולם, דומה שהנסיבות אינן כאלה שיש מקום לפסול בהן על הסף בדיקתה של חלופה. אכן, הצדדים הציגו, זה בכה וזה בכה, מקרים שבהם (כפי שמצביעה הסנגוריה) שוחררו נאשמים לחלופה (בש"פ 6839/02 בן שושן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת דורנר)), ומקרים אחרים שבהם הוחלט (כפי שמצביעה התביעה) שאין מקום לחלופה (בש"פ 3059/98 ירושלמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - אור); בש"פ 3217/02 זינו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי)). אל נכון ציטטה השופטת קמא את בש"פ 9198/04 דן אבדולייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל) בו נאמר, כי לא בכל מקרה מתחייבת בחינתה של חלופה קונקרטית; "בחינתה של חלופת מעצר נעשית ככלל, בשני שלבים: בשלב הראשון, בוחן בית המשפט אם ניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופת מעצר, יהא טיבה אשר יהא. רק אם מגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר הוא יפנה לבחינתה של חלופת המעצר הקונקרטית הראויה ..."; זהו איפוא השלב השני. דברים נכוחים אלה יש לקרוא, כמובן, על רקע מגמתו הכללית של המחוקק למצוא איזון בין זכויות הנאשם לבין זכויות הציבור ובטחונו, וליישמם בכל מקרה לנסיבותיו; פשיטא שיהיו מקרים, מן הסתם בעבירות האלימות הקשות, וכן בעבירות שנקבעה בהן מסוכנות סטטוטורית בהקשרים מסוימים, שהשכל הישר יאמר מראש, כי אין כל מקום לחלופה; יהיו מקרים שבהם יהא ברור שיש מקום לבקש חלופה; ויהיו מקרים המצויים סביב לגבול, וכמובן ההכרעה בהם קשה יותר; כזה הוא ענייננו, והשאלה היא, היש דרך שבה ינוטרל העורר מסיכון הזולת.

(4)     בהציגי לעצמי שאלה זו, נתתי אל לבי מחד גיסא את עברו המכביד של העורר בכגון ענייננו ואת מסוכנותו, ומאידך גיסא, את העובדה, שבא כוח המדינה אינו כופר בה בהגינותו, שמטופלים אחרים של העורר מתקופה מקבילה לפרשה דנן נחקרו ולא התלוננו על עבירות מין כלפיהם, וכן את העובדה שבעבר כנמסר עמד בתנאי החלופה. על פי עברו, העורר הוא אדם מניפולטיבי, בעל כישרון שנוצל לרעה, העלול להפיל את הזולת ברשתו; השאלה היא איפוא האם ניתן להרחיקו מסיכונן של הבריות גם שלא מאחורי סורג ובריח. איני בטוח בכך, אך סבורני כי יש מקום להזמין תסקיר מעצר, שבו ייבדקו המסוכנות וגם האפשרויות לחלופה שיש בה איסור מוחלט של מגע מכל סוג, טיפולי, ייעוצי או אחר, עם הזולת למעט בני משפחה, חלופה שאינה בביתו של העורר שבו היתה ה"קליניקה" שלו, כדי שהפרצה לא תקרא להפרות, ושתכלול פיקוח אחראי והפקדת ערבויות כספיות גבוהות, וכמובן עיכוב יציאה והפקדת דרכון; בנוסף, תיבדק האפשרות לטיפול נפשי מקצועי בעורר עצמו במהלך התקופה. כאמור, איני בטוח שהדבר ניתן, אך הוא ראוי לבחינה. התסקיר יוכן בתוך 21 יום - ואני מקדים תודה לשירות המבחן בימות חופשה אלה - ויונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי, אשר יידרש אליו כנחוץ. עד להחלטת בית המשפט, יישאר העורר במעצר.

          ניתנה היום, כ"ז בתמוז תשס"ה (3.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: